הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מנצור עבודות אינסטלציה (1994 ואח'

החלטה

המבקשים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה על סך 79,350 ₪ בגין יתרת חובה בחשבון שניהלה המבקשת 1 (להלן: "החברה") אצל המשיב בערבות המבקשים 2 ו-3.

נטען בכתב התביעה כי החברה נטלה מהמשיב הלוואה בסך 71,000 ₪ בערבות המבקשים 2 ו-3, ויתרתה נתבעת כאן.

טענות הצדדים:

הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם המבקש 2 (להלן:"המבקש").

בתצהיר נטען כי התביעה איננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן לביסוס סכומה צורף רק דף יתרה לאקוני, שאיננו מאושר כדין ואיננו מפרט את היווצרות סכום התביעה. אף ההסכמים שצורפו לתביעה אינם קריאים.

כן נטען בתצהיר כי המבקשים לא קיבלו מסמכים החיוניים לצורך הכנת בקשתם למתן רשות להתגונן, כגון: דפי חשבון בגין החשבון נשוא התביעה ובגין החשבונות האישיים של המבקשים, הסכמי מסגרות אשראי ובקשות להקצאת אשראי, בקשה להעמדת הלוואות ולוח סילוקין, הסכמים בדבר תוכניות חסכון, שיעורי ריבית, העתק מדוחו"ת אובליגו, דו"ח ביקורת פנימית וכיו"ב. גם בתקופות הרלוונטיות, לא המציא המשיב את המסמכים למבקשים והדבר מקשה עליהם לביסוס הגנתם.

המבקשים טענו עוד כי התביעה התיישנה והוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי עצום. המשיב העלים מהמבקשים 2 ו-3 עובדות הנוגעות לפעולות אסורות שהתנהלו בחשבון החברה ואף הטעה אותם ביחס לכתבי הערבויות עליהם הוחתמו.

התברר כי המשיב חייב את חשבון החברה בחיובי יתר הנאמדים בסכום של 150,000 ₪. המשיב אף התנה שרות בשירות שלא כדין ובגין כך נגרם לחשבון החברה נזק המוערך בסך 200,000 ₪ .

המבקשים פנו באמצעות בא כוחם לב"כ המשיב בדרישה לקבלת מסמכים ספציפיים, אך לא זכו למענה בענין זה.

לבקשתם צרפו המבקשים מכתב מטעם בא כוחם שתאריכו קודם ביום אחד למועד הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן ובו, בין היתר, בקשה לקבלת מסמכים.

המשיב הגיש תגובה לבקשת המבקשים, וביום 13.1.09 ניתן להסדר דיוני בין הצדדים תוקף של החלטה, לפיו הסכימו הצדדים על העברת מסמכים ביניהם והגישו טיעוניהם באשר לעלות הפקתם של אלה. בהתאם לכך קבעתי את עלות הפקת מסמכים בהחלטה מיום 18.2.09 .

בהחלטה מיום 6.10.10, ולאחר שנערך הליך גילוי מסמכים והצדדים אף ניסו לנהל ביניהם מו"מ לסיום ההליך, הוסכם כי המבקשים רשאים להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת ו/או משלימה ו/או חוות דעת מטעמם בתוך 30 ימים, ובמידה ולא יעשו כן, תשמש בקשתם כפי שהוגשה כבסיס לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן. קודם לכן הגישו המבקשים, ביום 7.9.09, הודעה על הגשת תצהיר משלים וחוות דעת וטענו כי עדין חסרים בידיהם מסמכים .

בדיון שנערך ביום 18.1.11 התייצב המבקש 3 בעצמו.

ב"כ המבקשים לא התייצב לאותו דיון מפאת מצבו הרפואי. ב"כ המשיב הודיע כי הינו מוותר על חקירת המבקש על תצהירו. לפיכך הוריתי לצדדים להגיש סיכומים מטעמם.

ביום 30.01.11 הגישו המבקשים בקשה לביטול ההחלטה מיום 18.1.11, ולחילופין, למתן אורכה להגשת סיכומים מטעמם. נטען בבקשה כי אכן הצדדים ניהלו ביניהם מגעים לפשרה, ומאחר והמשיב הגיש הודעה חד-צדדית מטעמו אודות כשלונם של אלה, נפגעה זכות המבקשים להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת.

בהחלטה מיום 01.02.11 ניתנה למבקשים אורכה להגשת סיכומים מטעמם.

ביום 20.2.11 הגישו המבקשים בקשה לצירוף תצהיר משלים מטעמם . בתצהיר האמור טען המבקש כי התנהל בין הצדדים מו"מ אשר התארך, ואם היתה מוגשת הודעה משותפת לענין זה, היה נדחה המועד שנקבע להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת. מאחר ולא הועברו למבקשים מלוא המסמכים שהתבקשו, לא ניתן היה להגיש חוות דעת מומחה.

המשיב בתגובתו טען כי למבקשים ניתנו הזדמנויות רבות להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת, אך הם לא עשו כן. בהחלטה מיום 9.9.09 נקבע הסדר מיוחד לענין מסירת המסמכים שנתבקשו ונקצב מועד להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת. בית המשפט אף איפשר להעלות בבקשה המתוקנת, ככל ותוגש, כל טענה לענין החסר במסמכים. אף בדיון מיום 6.10.10 הוסכם כי, במידה ולא יצלח המו"מ בין הצדדים, יהיו רשאים המבקשים להגיש בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן בתוך המועד שנקצב באותה החלטה. המבקשים לא עשו כן, ולפיכך התנגד המשיב לבקשה.

בתשובתם לתגובת המשיב טענו המבקשים כי תגובת המשיב הוגשה באיחור וכי פנה במעמד צד אחד לבית המשפט לבקשה לקבלת החלטה. התגובה אף לא נתמכה בתצהיר מטעם המשיב, אשר ניהל מו"מ בחוסר תום לב. המבקשים הינם אנשים נורמטיביים ומתן פסק דין בעניינם ללא משפט עלול להביא להרס חיי המשפחה.